בעד השינוי 2

איתן קליש • 3/5/2018 כניסות

מודל גזית - אל מול אתגרי העתיד/ בתיה רותם

לעתים קרובות בתשובה לשאלה איך אתה מתייחס למודל שלנו עונים לך: "טוב לי כפי שהוא"

אני יוצאת מהנחה חיובית לגבי עצם המודל.  אך אני מבחינה במספר בעיות שעלינו לפתור      ואינני רואה כיצד ניתן לפתור אותן במסגרת המודל הקיים כפי שהוא, אפילו אם נכניס בו תיקונים.

*בחוג בית בו השתתפתי שמעתי מפי חברים צעירים שהתקציב שהם מקבלים לא מספק את צורכיהם.

* ההוצאות המשותפות (העקיפות) עלו מ-1900 ₪ בשנת 2008  ל-3963 ₪ ב- 2011

יש לשער שבשנת 2012 הוצאות אלו ימשיכו לעלות. אני רואה שתי סיבות עיקריות  לכך:

א'. רוב התקציבים המשותפים נשארו כפי שהם או עלו למרות קיטון במספר התקנים.

ב'. בין שנת  2009 לשנת 2011 מספר התקנים ירד ב-25% . אני מניחה שמגמה זאת תימשך היות שאין  מצטרפים חברים חדשים. כתוצאה מכך אנו עומדים בפני הברירה: להקטין את ההוצאות המשותפות או להשתמש ברווחים לכיסוי הוצאות אלו במקום להפנות אותם לבניה או מענקי רווחים. ייתכן שהדבר הזה יעמוד בסתירה עם ההחלטות שלנו בדבר "שיוך נכסים".

*הבעיה המרכזית המעיקה עלינו זו "הצמיחה הדמוגרפית".

החלטנו שהבנים יצטרפו לקיבוץ במעמד של בנים בעצמאות כלכלית.

הבסיס של מודל גזית הוא  תקציב התקן,  ואילו המודל של כ. מסריק מבוסס על ההכנסה הישירה כששמירת הפער מתבצעת  ע"י מיסוי פרוגרסיבי לפי רמת ההכנסות, כל זה תוך שמירה ושריון תקציבי ערכי הליבה ותקציבים אחרים על פי החלטותינו העתידיות.

מודל כ. מסריק פותח לנו את האפשרות שכל החברים יהיו במעמד שווה.

על אף הספקות שהן גם נחלתי אני סבורה שאפשר להבטיח גם במודל כ. מסריק את ערכי הקיבוץ באותה מידה כמו במודל הקיים שלנו.