מה יחסה של היהדות לדימוקרטיה

מדור הסטורי • 28/5/2018 כניסות

פרשת "בהעלותך" ובעיית היחס לדימוקרטיה בתורה

"ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביב האהל" (במדבר, יא, כד)

בפרשתנו, יש זיקה ברורה לרעיון הדמוקרטיה, כאשר משה מתלונן לפני ה' כי אפסו כוחותיו להנהיג את העם לבדו, ואלוהים מצווה עליו לאסוף 70 זקנים שישתתפו עימו בהנהגת העם.

נהוג בקרב חלק מהחוגים הדתיים בארצנו לטעון כי "ביהדות אין דמוקרטיה". הם מצביעים על כך שהמחוקק לפי היהדות הוא האל, ולא נבחרי העם כפי שנהוג בדמוקרטיות מהעת העתיקה ועד ימינו. כמו כן הם יצביעו על-כך שבעם ישראל תמיד היה שלטון יחיד, הנביא, השופט או המלך, ואף פעם לא היה שלטון של גוף רחב נבחר.

טענות אלו אינן עומדות בפני הביקורת ההיסטורית: עם ישראל התקיים ללא מלך בא"י במשך 200 שנה בתקופת השופטים, כאשר הוא נשלט ע"י "הזקנים" של כל עיר או שבט; הפרדת רשויות הייתה קיימת לאורך כל תקופת המלכות, כאשר מוסדות השיפוט היו בידי העם. בתקופת בית שני הסנהדרין הייתה הרשות המחוקקת ולא המלך (החשמונאי) והיא הייתה מסוגלת גם לדון את המלך. בימי בית שני, לאחר מלכות שלומציון במאה הראשונה לפנה"ס, הגוף השולט על העם היא הסנהדרין, שבודאי שאיננה שלטון יחיד, והיא הרשות המחוקקת, השופטת ולפעמים גם המבצעת. היא הייתה הגוף השליט במשך מאות שנים, אם כי בראשה עמד נשיא מבית הלל.

החל מתקופת חורבן הבית השני ועבור לתקופת הגלות, העם הונהג ע"י חכמים, ועדי הקהילה, והציבור כולו השתתף בבחירתם. בתנועה החסידית לא נשמרה הדימוקרטיה, אבל זאת המצאה של 200 השנים האחרונות.

לפני שאבדוק רעיונות דימוקרטיים בחמשת חומשי תורה, ניתן מבט על שתי פרשות מתקופה מאוחרת יותר:

א. נסתכל על ספר שמואל, בפרשת בקשת המלך ע"י העם (שמואל, ח). בפרשה זו ה' מצווה על שמואל להיכנע לפני רצון העם ולהמליך מלך, למרות שהוא מדגיש כי גם בעיניו אין זה מוצא, והוא רואה בזה מעין מרד של העם באלוהים: "שמע בקול העם...כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם" (שם, ז).

ב. גם בתקופת התנ"ך אנו שומעים על גופים המייצגים את העם, כמו "איש ישראל" שהיה גוף של לוחמים, "הזקנים" ששלטו בערים, ועוד.

לגבי מציאות הרעיון הדימוקרטי בתורה, הייתי אומר שיש לנו מצב של התייחסות אמביוולנטית לרעיון זה. מצד אחד אלוהים הוא המחוקק הבלעדי, ומשה הוא המנהיג הבלעדי לאורך כל התורה. מצד שני משה נזקק לאישור העם לעצם הרעיון של יציאת מצריים והוא חושש שהעם לא יאמין לבשורתו וגם ה' מבין שקודם כל על משה לשכנע את העם (שמות, א, ד, ח). גם לפני קבלת התורה בהר סיני ה' ומשה נזקקים להסכמת העם ("נעשה ונשמע").

דוגמה בולטת לחשיבה דמוקרטית מצויה בפרשת יתרו, כאשר חותנו של משה משכנע את משה להקים מערכת משפטית, שהוא אמנם יעמוד בראשה, אך כבר לא יהיה שופט יחיד (שמות י"ח). למעשה מוקמת כאן רשות שופטת לכל דבר. המאכזב הוא שבהמשך סיפור הנדודים במדבר המערכת הזו אינה נזכרת.

כך אנו מגיעים לפרשתנו (במדבר, פרק י"א), בה משה מרגיש כי אין לו כבר כוח להנהיג את העם לבדו, ואלוהים מצווה עליו לאסוף שבעים זקנים שיהו את ההנהגה הרוחנית יחד עם משה. במושגים של משטר דימוקרטי היינו אומרים שיש פה שלילת הרעיון של שלטון יחיד, אך לא ברור מה הם יהיו: רשות מחוקקת, או רשות מבצעת, או מועצה מייעצת? מכל מקום לדאבוננו, שוב התורה מצמצמת את תפקידם, כאשר היא קובעת שרוח אלוהים נחה עליהם רק פעם אחת: "ויתנבאו ולא יספו" (במדבר יא, כ"ה).

המוזר הוא שבכל המרידות שיבואו בפרקים הבאים מול הנהגתו של משה ואהרון, כולל פסילת עצם הרעיון של התנחלות בארץ, לא נמצא את אותם זקנים ליד משה. הם התאדו, ושוב הוא ואלוהים ניצבים בבדידות מזהרת, שוב יש לנו הרגשה של שלטון יחיד.

אולי נוכל להתנחם בבריתות הגדולות שמשה כורת עם העם – בהר סיני ובהר חורב – שיש להן מאפיינים של כינון חוקה. עצם הצורך שמשה מרגיש צורך לשתף בהם את כל העם מזכיר לנו את רעיון "האמנה החברתית" של רוסו, הובס ולוק. בדברים פרק ד, מודגש כי אלו חוקים לדורות שאין לשנותם: "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה", וכידוע חוקה, או חוקי יסוד, שאינם משתנים עם כל רוב מקרי, חשובים מאד לקיום דמוקרטיה תקינה.

לסיכום, אפשר להגיד שהתורה "מגמגמת ומזגזגת" בנושא של שלטון יחיד, והמקומות שהצבענו עליהם נבלעים ברושם הכללי של שלטון יחיד של משה ואלוהים. אך כאשר אנו מגיעם לתקופת השופטים, אנו נתקלים פעמים רבות במוסד הזקנים שפעלו לצידו של השופט באותו דור, וחוקרים כמו רביב למשל, אומרים כי הם היו הגוף הדומיננטי בהנהגת השבטים. הראיתי למעלה עד כמה היה העם דומיננטי בבחירת המלך הראשון. גם בפרשת המלכת יואש בן אחזיה, לאחר שרציפות השלטון נקטעה ע"י עתליה, אנו מוצאים גוף המייצג את הם הנקרא "עם הארץ" המשתתף בבחירת המלך (מלכים, ב, יא, י"ז – כ).

לסיכום אפשר לקבוע כי היהדות, המורשת שלנו, מכילה בקרבה גם את הרעיון הדימוקרטי.