היחסים הערבים

מדור הסטורי • 2/10/2017 כניסות

היחסים עם הערבים (פרק ג')

 

כזכור לכם מהפרקים הקודמים, בתוך הכפר טירה בין הערבים, התיישב בשנת 1943גרעין יהודי בשם "גרעין בורוכוב", אשר ישב שם עד 1947. מענין לבדוק מה היו יחסיהם עם ערביי הכפר והסביבה. בפרק הקודם קראנו שהם קיבלו מידי הצבא הבריטי 18 רובים, והם סברו שהעובדה שהערבים אינם מתקיפים אותם, נובעת מכך שפחדם של הערבים מפני היהודים גדול מפחדם של היהודים (שלהם). קראנו גם על "קרבות" מסוגים שונים על מי המעיין בין המתיישבים והערבים. לכן הפעם נתחיל בנושא של בדיקת היחסים בין אנשי הגרעין לערבים.

משה (העד שלנו): בטירה היו שתי חמולות. אחת גדולה – חוסייני – והשנייה קטנה, בת משפחה אחת – מושני. מלבדן היה עוד ערבי אחד שלא היה שייך לאף אחת מהחמולות. לעיתים  קרובות פרצו  תגרות בין החוסיינים למושנים, וגם נשים השתתפו בתגרות.

עם מושני היה לנו פעם ענין גדול. הוא עיבד שטח ליד הכפר ובאום מכפר יחזקאל אמר לנו שזהו שטח של קק"ל, ויש למנוע ממושני לעבד אותו. אנחנו יצאנו לעבד את השטח ומושני התנגד, וניסה למנוע בכוח את הדבר. מזה התפתח סכסוך גדול.

 אחד מחברי הקבוצה ראובן דורנזף, ידע היטב ערבית (כולל קריאה וכתיבה) וקודם לכן שרת תקופה מסויימת במשטרה. שם הוא התוודע לדפוסי ההתנהגות, המנטליות והמנהגים של הערבים. הוא נהג לשבת עם ערביי טירה במד'פה (חדר האורחים של הכפר) והיה מלעיט אותם בסיפורי מעשיות על אנשי הקבוצה. הוא הציג את חבריו כגזלנים, קשי אופי, וקשר לכל אחד באופן אישי מעשי שוד והרג. על משה אלנברג סיפר שעד עתה הרג כבר שני אנשים. הסיפורים האלו עוררו יראת כבוד ופחד כלפי אנשי הקבוצה, ומנעו במידה רבה את התנכלויות הערבים. אנשי הקבוצה נקראו בפי הערבים: "חווג'ה רובין" ע"ש אותו ראובן.

במקרה אחד הלכו משה וראובן לאדמות שממערב לכפר מצ'ר, וכאשר עברו בכפר ערבי רכוב על סוס, ניבל את פיו כלפיהם. ראובן לא היסס לרגע הוריד את הערבי מסוסו והפליא בו את מכותיו. משה חרד וניסה לעצור את ראובן: "ראובן מה אתה עושה, הרי אנו לבדנו בלב הכפר הערבי" ראובן הרגיע אותו והמשיך להכות בערבי, כשערבים אחרים יושבים בפתחי בתיהם וצופים בחיוך בנעשה.

 משה מספר: יום אחד בהיותי בשדה ניגש אלי ערבי ואמר לי: "הערבים עלו על על השטח שלכם!". שאלתי "מי אתה" והתברר שהוא אחיו של אחמד מי שקיבל את השמירה על הקרקעות באיזור. אחמד זה היה בנו של בדואי עשיר מכפר מצ'ר. אמרו עליו שהוא רוצח וכל ערביי האיזור פחדו ממנו. לכן הקק"ל שכרה אותו כשומר.

פלטי (חבר הגרעין): אותו אחמד, לאחר שנהייה שומר ופרנסתו הייתה מובטחת, קנה כמה כבשים ופרות והקים מכלאה ואהל בואדי ליד תל-רכש. לימים החליף את האוהל בצריפון. לפני שמונה שנים קיבל פיצויים ועבר לכפר מצ'ר.

משה: הוא היה גנב גדול. פעם אחת שמרתי על הקומביין בשדה עם עוד חבר – בא אחמד התיישב והתחיל לספר סיפורים. אמרתי לו: "חבר, יש משהו לא בסדר, אני רוצה ללכת לבדוק". הלכתי אל ערימת השקים של התבואה, שהייתה מונחת לא רחוק, והנה אני רואה ערבי  עומד ומעמיס שקים מלאים על חמורו. הבנתי את השיטה שלהם – בעוד זה יושב איתנו ומדבר, השני מעמיס את החיטה שלנו על חמורו.

בתקופה האחרונה לישיבת הגרעין במקום החלו עזיבות, כי לא נראה שהגרעין יעלה להתיישבות בקרוב. הערבים שהבחינו בהתמעטות המתיישבים, החלו להעיז פנים, שלחו ידם בגניבה, עלו על עם עדריהם על השדות עד שפעם פרצה תגרה עם הערבים ובה נפצעו שניים מהחברים (ראובן ובעלה של אטקה).

 

summday_8835519449